נטל הראיה בתביעות רשלנות רפואית

ככלל, בתחילת כל הליך משפטי, נטל ההוכחה מוטל על הצד התובע - זהו "נטל הראיה הראשוני". התובע הוא שצריך להציג ראיות המוכיחות את טענותיו על פי מאזן ההסתברויות.

עם זאת, במקרים מסוימים ייתכן ויחול "היפוך נטל הראיה" - מצב שבו הנתבע נדרש להוכיח את חפותו או לספק הסבר חלופי לראיות שהוצגו נגדו. זה קורה כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות או כאשר הנתבע שולט בראיות רלוונטיות.

היפוך נטל הראיה מהווה חריג לכלל, ויחול רק בנסיבות מצומצמות שקבועות בחוק או בפסיקה, כמו בתביעות לעוולות מסוימות, בתחומי המשפט המינהלי והצרכני ועוד. מטרתו להגן על זכויותיו של הצד החלש בהליך.

חשוב לציין שנטל ההוכחה במשפט האזרחי הוא "מאזן ההסתברויות" - רמה נמוכה יותר מאשר נטל ההוכחה הפלילי של "ספק סביר". מתי יועבר נטל הראיה במקרים של רשלנות רפואית?

בתביעות של רשלנות רפואית, נטל הראיה יכול לעבור מהתובע (החולה) אל הנתבע (הגורם הרפואי) במקרים מסוימים, בהתאם לפסיקה של בתי המשפט בישראל:

1. חזקת הנזק מכוח סיכון - כאשר מדובר בסיכון טיפולי ייחודי ובלתי שגרתי, וכן כאשר קיים קושי ממשי להוכיח את מקור הרשלנות. במקרים אלו, נתבע נדרש להסביר את אופן התרחשות הנזק.

2. כלל הנזק הגלוי - כאשר מדובר בנזק חמור וברור שמקורו בהתנהלות רפואית, והתובע אינו יכול להסביר את מקורו, נטל הראיה עובר אל הנתבע להסביר את אופן התרחשות הנזק.

3. חריגה מנוהל קבוע - כאשר יש סטייה ברורה מנוהל רפואי מקובל ומפורסם, נטל ההסבר עובר לנתבע.

4. "כלי שבידיו של הנתבע" - כאשר הראיות הרלוונטיות נמצאות ברשותו הבלעדית של הנתבע (למשל, רשומות רפואיות).

בכל המקרים הללו, היפוך נטל הראיה נובע מן העובדה שהתובע נתון בחוסר ידע לגבי הנסיבות שהובילו לנזק, ורק הנתבע יכול להסבירן. אך נטל השכנוע הסופי להוכחת התביעה נותר על התובע.

חשוב לציין שהיפוך נטל הראיה בתביעות רשלנות רפואית אינו אוטומטי, וכל מקרה נבחן לגופו על ידי בית המשפט.

בפסקה דין מהעת האחרונה; ע"א 8166/19 שירותי בריאות כללית נ' רוזנצוייג (2022) העביר בית המשפט את נטל הראיה לכתפי הנתבע בתביעת רשלנות רפואית:

התביעה הוגשהכנגד קופת חולים בגין איחור באבחון של גידול ממאיר.

בית המשפט קבע כי במקרה זה מתקיימת חזקת הנזק מכוח סיכון, היות שמדובר במצב רפואי מיוחד וחריג - גידול ממאיר שאיחור באבחונו עלול להיות קריטי.

בנוסף, התובעת נתקלה בקושי ממשי להסביר את מקור הרשלנות מאחר שהתהליך הרפואי התנהל בין קירות הקופה, והרשומות הרפואיות היו בידי הקופה בלבד.

מסיבות אלו, העביר בית המשפט את נטל ההוכחה בדבר התנהלות נאותה אל כתפי הנתבעת - קופת החולים, שלה גישה בלעדית לראיות הרלוונטיות.

כלומר, הקופה נדרשה להסביר מדוע התנהלה כשורה ושלא נפלה רשלנות בטיפול בתובעת, שכן לא ניתן היה להצפות ממנה הסבר כזה לאור האופי המיוחד והחריג של המקרה.

בהיעדר הסבר כאמור, נקבע שקופת החולים התרשלה בהתנהלותה כלפי התובעת.

מקרה זה ממחיש היטב את החריגים המצומצמים להעברת נטל הראיה אל הנתבע, במקרים של רשלנות רפואית חריגה ורצון להגן על זכויותיו של התובע.

בפסק דין נוסף, ע"א 1813/16 יחזקאל נ' חברת קדמה לבטוח בע"מ (2018) הגישה התובעת, בת זקונים, תביעה נגד קרן הפנסיה לאחר שנפגעה מנפילה במהלך טיפול שקיבלה במוסד סיעודי.

בית המשפט העליון קבע כי מכוח "כלל הנזק הגלוי", במקרים של נזק חריג, חמור וברור שמקורו בהתנהלות הנתבע, עובר נטל השכנוע לנתבע להסביר את אופן התרחשות הנזק.

בנסיבות המקרה הספציפי, נזק נפילה חמור של בת זקונים במוסד סיעודי הוא נזק גלוי המצדיק העברת נטל הראיה. הנתבעת, קרן הפנסיה שאיפשרה את השהות במוסד, לא הצליחה להרים נטל זה ולספק הסבר חלופי להתרחשות הנזק.

לפיכך, קיבל בית המשפט את התביעה וקבע כי חלה רשלנות מצד הנתבעת בהשגחה על התובעת שהביאה לנפילתה ופגיעתה הקשה.

בפסק הדין הובהר כי העברת נטל הראיה במקרי רשלנות היא חריג וצריך לבחון כל מקרה לגופו. אך משהוחלט על היפוך הנטל בשל קיומו של "נזק גלוי", עבר הנטל במלואו לנתבעת שלא עמדה בו.

מדובר באחד מפסקי הדין המרכזיים בישראל בהקשר של היפוך נטל הראיה בתביעות רשלנות רפואית, כאשר הנזק מדבר בעד עצמו.