top of page

פגיעה באוטונומיה בהקשרים של רשלנות רפואית

פגיעה באוטונומיה בהקשר של תביעות רשלנות רפואית מתייחסת לפגיעה בזכותו של המטופל לקבל החלטות באופן עצמאי וחופשי לגבי הטיפול הרפואי בגופו.


הפרת זכות האוטונומיה מתרחשת כאשר הרופא מזניח את חובת הגילוי שלו ואינו מספק למטופל את כל המידע הרלוונטי והחיוני כדי שיוכל להחליט בנוגע לטיפול באופן מושכל ומלא.


דוגמאות לפגיעה באוטונומיה:


1. אי גילוי סיכונים משמעותיים או חלופות קיימות לטיפול המוצע.


2. מתן מידע חלקי, מטעה או לא מדויק אודות תוצאות ההליך הרפואי.


3. לחץ בלתי הוגן על המטופל לעבור טיפול ספציפי ללא קבלת הסכמה מדעת.


4. ביצוע טיפול או הליך רפואי ללא הסכמה כלל של המטופל.


5. אי גילוי מלא במקרים בהם ישנה אפשרות לבחור בין מספר רופאים או מסגרות שונות.


פגיעה בזכות האוטונומיה של המטופל נחשבת ככשל רפואי חמור. בהינתן פגיעה כזו, רשאי המטופל לתבוע פיצוי גם אם לא נגרם לו נזק פיזי. זכות ההחלטה העצמית נחשבת חלק אינטגרלי מזכויות האדם והיא מוגנת על-ידי החוק.


בפסיקה הישראלית הוכרו מספר מקרים כפגיעה באוטונומיה של החולה, שבגינם ניתן היה לתבוע פיצויים בגין רשלנות רפואית, גם ללא נזק גופני ממשי. להלן דוגמאות אופייניות:


1. אי גילוי מידע מלא על סיכונים, סיבוכים וחלופות לפני טיפול/ניתוח - כמו בפרשת ערן סידי (1987) שעוצבה בה הלכה חשובה בנושא.


2. ביצוע טיפול ללא קבלת הסכמה כלל מהחולה - כפי שנפסק בע"א 623/76 מנשרי נ' בית החולים כרמל.


3. ביצוע טיפול חריג משמעותית משהוסכם מראש עם החולה - כמו בת"א 7453-05-10 שמור נ' קופת חולים.


4. מתן מידע מטעה או שקרי שהוביל לקבלת הסכמתו של החולה - כגון בת"א 11181/04 חרמון נ' הרצוג.


5. אי גילוי מידע על כישורי הרופא המנתח או הניסיון שלו - כמו בת"א 35523/00 ללו נ' גרוס.


6. אי גילוי חלופות קיימות לטיפול במוסד רפואי אחר - כפי שנפסק בע"א 2781/93 עדנה עראקי נ' ד"ר לובוצקי.


7. אי גילוי נאות בנוגע להיותו של טיפול ניסיוני או חדשני - כמו בבג"צ 6182/11 קרגמן נ' בית החולים קפלן.


במקרים אלו ודומיהם, נפסק כי חלה פגיעה משמעותית בזכות האוטונומיה של החולה, המזכה בפיצוי ראוי גם אם לא ארע נזק גופני. הדבר נועד לחזק ולשמור על זכויות החולים ואוטונומיית הגוף שלהם.


מונח האוטומיה של החולה על גופו התפרש גם במקרים אחרים שאינם קשורים בהכרחה לרשלנות רפואית גרידא שארעה במהלך הטיפול הרפואי, כך למשל במקרים של נפגעי הגזזת. הגזזת הינה מחלת עור שאינה מסכנת חיים ופשתה בעיקר בריכוזי אוכלוסיות עולים בשל תנאים תברואתים. עיקר החולים שקיבלו טיפול למחלה, היו קטינים, עולים, לרוב מארצות ערב,

חולי הגזזת נפגעו מאופן ביצוע הטיפול שהיה מקובל בשנות החמישים, בעיקר באמצעות קרינה לנגעים. הפגיעה כתוצאה מהטיפול, התפרשה במשך שנים רבות וארוכות לאחר הטיפול והם נמצאו בסיכון מוגבר לפיתוח מחלות שונות ובהן גילוי עור וראש וסיכון מוגבר ללקות למרבה הצער במחלת הסרטן. חרף הסיכונים המוגברים וחקיקת חוק פיצוי נפגעי גזזת שכלל בתוכו חובת מעקב וטיפול לציבור נפגעי הגזזת, מדינת ישראל באמצעות משרד הבריאות וקופות החולים השונות לא נקטו ביוזמה אקטיבית לאיתור אותם נפגעי גזזת שטופלו בילדותם בקרינה ופועל יוצא בשנות בגרותם, לקו במחלות חשוכות מרפא בגין כך. בתי המשפט הכירו בפגיעה חמורה בזכות האוטונומיה והזכות להסכמה מדעת כדרך לפצות את אותה אוכלוסיה שבמשך שנים הוזנחה רפואית.


בפסק הדין ע"א 1104/07 איבי ציפורה מנסור נ' מדינת ישראל ואח', נקבע כדלקמן:


1. הוכרה הפגיעה החמורה בזכות האוטונומיה והחופש לבחור של נפגעות הגזזת - בשל אי גילוי מלא של הסיכונים מצד משרד הבריאות.


2. נקבע כי הזכות להסכמה מדעת והאוטונומיה להחלטה על הגוף הן זכויות חוקתיות שמקורן בכבוד האדם.


3. הפגיעה באוטונומיה מזכה לפיצוי כלכלי משמעותי גם ללא הוכחת נזק גופני ממשי, בשל חומרתה.


4. הפיצוי צריך לכלול פיצוי סטטוטורי מוגבר בגין העוולה החמורה והפגיעה הנפשית.


5. הופעל עיקרון "הזדמנות שווה" כך שכל הנפגעים הוכרו באופן שוויוני ללא הבחנה ביניהן.


פסק הדין נחשב ציון דרך בזכות ההכרה בחשיבות האוטונומיה של המטופל וזכותו להסכמה מדעת מלאה. הוא קבע רף גבוה של פיצויים משמעותיים למקרים של רשלנות רפואית בתחום זה.


פסיקת הלכת איבי ציפורה חיזקה במידה רבה את זכויות החולים וההגנה על האוטונומיה הגופנית שלהם מפני רשלנות רפואית ואי גילוי מידע מלא.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הסכמה מדעת במהלך טיפול רפואי

הסכמה מדעת היא תהליך בו החולה מקבל מידע מפורט ומקיף על הטיפול או הניתוח המוצע לו, ולאחר שהבין את כל הפרטים, הוא נותן הסכמה מרצון ובהכרה מלאה לעבור את אותו טיפול/ניתוח. כדי שההסכמה תחשב כ"מדעת", על הרו

רשלנות רפואית בניתוח אסתטי

רשלנות רפואית בניתוח אסתטי יכולה להתבטא במספר צורות: 1. טעות רפואית - כגון טעות בביצוע הניתוח עצמו, פגיעה לא מכוונת באזורים רגישים או כשל טכני בזמן הניתוח. 2. אי מתן הסבר מלא - אם הרופא לא הסביר לחולה

נטל הראיה בתביעות רשלנות רפואית

ככלל, בתחילת כל הליך משפטי, נטל ההוכחה מוטל על הצד התובע - זהו "נטל הראיה הראשוני". התובע הוא שצריך להציג ראיות המוכיחות את טענותיו על פי מאזן ההסתברויות. עם זאת, במקרים מסוימים ייתכן ויחול "היפוך נטל

コメント


bottom of page